רישום סימן מסחר

פקודת סימני המסחר, תשל"ב 1972 מהווה את הבסיס לדיני סימני המסחר בישראל. הפקודה מגדירה כך:

"סימן" - אותיות, ספרות, מלים, דמויות או אותות אחרים או צירופם של אלה, בשני ממדים או בשלושה;

"סימן מסחר" - סימן המשמש, או מיועד לשמש, לאדם לעניין הטובין שהוא מייצר או סוחר בהם;

"הפרה" - שימןש בידי מי שאינו זכאי לכך - 

(1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לעניין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר;

(2) בסימן מסחר רשום, לשם פרסום טוין מסוג הטובין שלגביהם נרשם הסימן או לשם פרסום טובין מאותו הגדר;

ההגדרות הנ"ל (מובאות באופן חלקי כאן, כך למשל לא תובא התייחסות להלן לעניין "סימן מסחר מוכר היטב") למעשה מסייעות לנו להבין מהם הדגשים לפיהם עלינו לפעול בבואנו לרשום סימן מסחר, על מנת שרישומו לא יהא רק לשם רישום, אלא יהא זה רישום אפקטיבי המגן על בעל הסימן. 

דוגמאות: סימן מסחר יכול להיות מעוצב (לוגו) ויכול להיות לא מעוצב. כך, באם נרשום סימן מסחר מעוצב בלבד, אנו עלולים ליצור מצב בו ההגנה שתינתן לבעל הסימן לא תהא מספקת. על כן נעדיף לרשום הן סימנים מעוצבים והן סימנים לא מעוצבים. דגש נוסף עלינו לשים לנושא הטובין. עלינו להקפיד לפרט את כל הטובין בהם בעל הסימן משתמש בסימן עליו הוא רוצה להגן. 

לצורך רישום סימן מסחר, חשוב להיעזר בשירותי עורך דין. חשוב לפרט בפני עורך הדין אשר יבצע את הרישום מהם הצרכים של בעל הסימן, מהם המוצרים או השירותים אותם הוא מוכר או מעניק ומשתמש באותו סימן בהם. ניתן גם לפרט בפני עורך הדין על המתחרים, אם ישנם ולסקור בפניו כל פרט העשוי להיות רלוונטי, זאת על מנת לאפשר לו להתאים את המעטפת הטובה ביותר.